Logo
עכשיו גם בחנויות האפליקציות
  • Google Play
  • AppStore
יום שישי ה-29.03.24 י"ט אדר ב' ה'תשפ"ד
מלי ומיכה שטרית. ינציחו בכל דרך את בנם האהוב אלחי ז"ל.

"הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב עומד להתרחש"

לפני שנה בדיוק, נהרג חייל צה"ל אלחי שטרית ז"ל, בן 19 מאשקלון, בתאונת האמר בצפון. הוריו משחזרים את הרגע ומאמינים שינציחו את אלחי בכל דרך

 | 
מלי ומיכה שטרית. ינציחו בכל דרך את בנם האהוב אלחי ז"ל.
עמיר בניון מבצע שיר שכתבה מלי שטרית, אמו של החייל אלחי שטריט ז"ל, מאשקלון, שנהרג בהתהפכות האמר

אלחי שטרית ז"ל נהרג בדיוק לפני שנה בתאונת ההאמר בצפון.

היום, בדיעבד, אמו מלי מנסה לשחזר את השבועות האחרונים בחייו ומספרת: "הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב עומד להתרחש. גם חברות שלי אמרו לי שהייתי נורא לחוצה באותו שבוע.היום, כשאני משחזרת, אני נזכרת שלילה לפני שהוא חזר לבסיס אמרתי לו 'להתראות' כבר בלילה, כי הוא יצא לפנות בוקר וידעתי שלא אראה אותו. עליתי למיטה ומשהו הפריע לי. חשבתי לעצמי, ומה אם אני לא אראה אותו יותר? אמרתי לו שלום קר. חזרתי חזרה לחדרו ושכבתי לצידו מספר דקות. אמרתי לו 'אלחי, כפרה, סע בשלום, תשמור על עצמך', וזהו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

אלחי היה אמור להגיע הביתה אחרי תרגיל הכנה לקראת מבצע 'צוק איתן', שהתקיים שלושה חודשים לאחר מכן.

היחידה שלו הייתה אחראית לפיצוץ המנהרות.

אלחי לא הספיק להגיע.

אביו מיכה מספר כי הגורל שלו היה כנראה למות באותו יום ולא היה ניתן להתחמק ממנו.

"הוא לא היה אמור להיות בהאמר בכלל", ציין מיכה.

"הוא הקשר של המ"פ, הוא היה אמור לנסוע איתו. כשהוא עלה לרכב, המ"פ ביקש לקרוא לו שיחזור איתו, והמ"כ אמר שהוא כבר על הרכב וחבל לאכזב אותו. בנוסף, הוא ביקש מחבר שישב בצידו השני של הג'יפ להתחלף איתו במקום. החבר יצא ללא כל שריטה, וכך גם הנהג והנוסע הנוסף".

רק לפני מספר חודשים הגיע החבר, חייל בודד, לבית משפחת שטרית והביע ייסורים רבים על כך שהוא היה אמור למות במקומו של אלחי.

ביום ההולדת האחרון של מלי, כתב לה בנה אלחי ז"ל את המילים הללו: "חיים שלי, לא יכולתי לבקש אמא טובה יותר, את המודל לחיקוי שלי. אני מי שאני ואיפה שאני נמצא בזכותך. האהבה שלי אלייך היא אינסופית ורגש שלא ניתן לבטא במילים. תמשיכי לבנות אותנו ולחזק אותנו, את החלק הכי גדול בחיי. אוהב בלי סוף, הבן המעריץ שלך".

את ההודעה הזו היא שומרת קרוב ללבה, יחד עם כל פיסת זיכרון.

במהלך השנה החולפת היא ובעלה מיכה עשו כל מה שאפשר על-מנת להנציח את אלחי.

"אני מרגישה שהשנה הראשונה הכי חשובה. כל עוד אני מנציחה אותו, אני משאירה חלקים ממנו".

במסגרת ההנצחה לאלחי, שיפצה משפחת שטרית, באמצעות תרומות, את כיתת האמנות המוזנחת בבית הספר והפכה אותה לסדנה מפוארת, בשם 'סדנת אלחי לאמנות'.

במשך חודש וחצי עבד האב מיכה יחד עם חבריו על הסדנה.

את הקירות מעטרות תמונות ועבודות אמנות של אלחי, תמונה גדולה שלו מפסיפס וסיפור חייו.

תלמידי בית הספר כבר מכנים את המקום בשם 'אלחי', ומבחינת המשפחה אין הנצחה טובה מזו.

במקביל, כתבה מלי שיר שהולחן ובוצע על-ידי עמיר בניון (הסרטון מצורף לכתבה).

המחנכת שלו הכינה לו חוברת עם כל ההודעות שקיבל בפייסבוק לאחר שנפטר, החברים הכינו לו אלבום זיכרון, בעיתון בית הספר סיפורו של אלחי קיבל ביטוי נרחב וכעת משפחת שטרית משפצת את המחסן שלה והפכה אותו לבית מעץ, מה שהיה חלום חייו של אלחי.

הבית יהפוך להיות בית לחיילים בודדים, ואת השיפוץ מימן דודה של מלי, שרצה לתרום גם הוא למען הנצחת זכרו של אלחי.

כעת המשפחה מבקשת להנציח אותו בתחום שהוא אהב כל כך - גלישה.

"היינו עם הילדים בקוסטה ריקה, המקום שהוא כל כך חלם ללכת אליו, וכל הטיול חשבתי רק עליו".

מה משתנה אצל אדם אחרי אסון כזה?
"אנחנו אף פעם לא היינו אנשי חומר, אלא אנשי רוח. חינכנו לאהבת האדם, לכן בנושא זה לא השתנה אצלנו דבר, אך שמחת החיים נגמרה. את כל הזמן בוכה, כל סיטואציה מזכירה לך אותו. אני עוברת בחדר אמנות בבית הספר - אני נזכרת בו, כמה אהב להיות בכיתה הזו ולצייר. כשיש גשם אני חושבת עליו, שהוא מתחת לאדמה וקר לו. אני רואה את חלק מהחברים שלו משתחררים כעת מהצבא והלב שלי נצבט. אני יודעת שהוא לא יהיה אבא, וכל דבר שקורה לי בחיים הוא שם, כאילו איתי בכל מקום. איבדתי הורים, איבדתי אח, אבל התגברתי. שום אובדן לא שרף לי את הלב כמו האובדן של אלחי. הוא היה החבר שלי, היו לנו שיחות נפש, היינו קונים בגדים יחד. אני משתדלת לא להראות עצבות מול הילדים הקטנים, על-מנת לא לגדל אותם לתוך השכול. כך גם מיכה. רק הוא מבין את הכאב שלי, לכן את העצב והדמעות אנחנו לוקחים למיטה בלילה. אחרי האסון החלה לי נשירת שיער וכאבי גוף חזקים, עד שלא הצלחתי לעיתים להתרומם מהמיטה בבוקר. סיפרו לי שזה דבר שכיח וזה קרה כתוצאה מהטראומה של האסון. היום אני עובדת פחות, ולמזלי יש לי מנהלת מדהימה שהבינה אותי כל התקופה הזו. פשוט לא יכולתי לקום ולעמוד מול כיתה, ללמד אותם כשאני במצב של עצבות קשה ורק בוכה".

משפחת שטריט מנסה להסתכל קדימה למען שני הילדים הקטנים שנותרו בבית. הם, בניגוד לאחרים, לא הפכו את חדרו של אלחי לפינת זיכרון, אלא דווקא לחדר הכי פופולרי בבית. אחיו הקטנים ישנים שם מאז שאלחי נהרג.

"אמרתי למיכה כבר ביום הראשון של האסון, שאנחנו לא מתפרקים, למען הילדים הקטנים", אומרת מלי.

למרות שהיא משתדלת מאוד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממנה נלקח יחד עם אלחי. היא כל הזמן מדברת על הילד המיוחד שהוא היה, על אהבתו לזולת והרגישות שלו לחלש.

"תושבי אשקלון עזרו לנו להתמודד עם השכול, ואני מודה להם. פתאום כל כך הרבה אנשים מחבקים אותך ורוצים לעשות משהו על-מנת להנציח אותו, וזה מחמם את הלב.

אלחי הפך להיות הילד של כולם ומגיע לו, כי הוא היה באמת ילד מיוחד.

הייתה לי חולשה אליו, חלמתי עליו לילה לפני שהילד דניאל טרוגמן נהרג מפגיעת הפצמ"ר.

הוא בא אליי ואמר לי, 'אמא, אל תאספי לי יותר בגדים לחיילים, אני עכשיו צריך שתקני לי צעצועים. אני מחלק צעצועים לילדים יתומים. ופתאום למחרת שמעתי שילד נהרג מהפצמ"ר והחלום לא עזב אותי, כי באמת ארגנתי באותו שבוע חבילות לחיילים בשטח. הגדוד שלו היה בתוך עזה, הם חזרו אחרי המבצע מאובקים ישר אלינו וסיפרו לנו שהם היו בלב התופת, וכאילו אלחי שמר עליהם. אף אחד מהם לא נפצע".

מלי ומיכה מקווים שהזמן ירפא את הכאב ומאמינים שינציחו את אלחי בכל דרך על-מנת שהוא לא ייעלם מזיכרונם של אנשים. בכניסה לביתם תלויות תמונותיו ונר נשמה דלוק, על-מנת שכל מי שנכנס הביתה יבין שאלחי עדיין שם, חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

"כשהרב הראשי של הנדסה קרבית ביקר אצלנו בשבעה, הוא אמר לי 'הייתי בניחומים רבים, לצערי, ובהרבה לוויות, אבל לא ראיתי כזאת אהבה כמו כלפי אלחי. הסיפורים ששמעתי עליו פה וביחידה, מלמדים שאלחי היה אמנם בן 19, אבל הייתה לו חכמת אדם של איש בן 90, ונראה שב-19 שנותיו הוא חי, אהב והספיק מה שאנשים מבוגרים לא מבינים ולא חיים. וזה אלחי. זו הנחמה היחידה שלי, שהוא נהנה מכל רגע בחיים".

הכתבה באדיבות המקומון סקופ

רוצים לקבל את החדשות הכי חמות לפני כולם? הצטרפו עכשיו לערוץ הטלגרם של אשקלון ניוז וקבלו את כל העדכונים ראשונים!

תגובות


עוד כותרות